הגעתי ליקיר מנוזל, דומע, מתעטש וכמובן מעוצבן מכל העניין הזה. לא יכלתי להתרכז בשום דבר חוץ מבתופעות הטורדניות הללו.
איך שנכנסתי לקליניקה התחלתי להרגיש יותר טוב, אני לא יודע איך להסביר את זה אבל נראה לי שזו ההשפעה המיוחדת שיש ליקיר על מי שבא אליו לטיפול.
זה התחיל בכך שיקיר שאל אותי על הכול, וכשאני אומר הכול זה הכול, מעין אבחון פסיכולוגי שנועד, כפי שהסביר לי יקיר, לעזור לו להבין את מקור הרגישות, שבעקבותיה התפרצה האלרגיה.
אחרי הקטרזיס, שהוא לכשעצמו הואיל, ולאחר שיקיר האזין בתשומת לב נדירה לכל מה שהיה לי לספר לו (איזה סבלנות...), הוא רשם לי "רמדי".
כעבור שבוע ימים, כך!! נעלמו כל הסימפטומים הנוראים שחוויתי, וחזרתי ליהנות מהחיים. תאמינו לי אני לא מגזים, לא עוד התעטשויות, לא עוד גירוי בחיך, לא עוד נזלת ולא עוד עיניים אדומות ודומעות, ממש פלא. ולכן בהמשך, לאחר שיקיר בדק ושאל מה מצבי, לא יכולתי אלה להגיד מצוין, אני יכול לקום בבוקר ולא לחכות באימה לסדרת ההתעטשויות וכל הנלווה לה.
בקיצור, מאותו יום, אני מגיע ליקיר לטיפול מידי שנה ושנה עת ניצני האלרגיה המקוללים מתדפקים על דלתי, או כאשר אני סתם מרגיש רע ורוצה לשוב ולהרגיש טוב, כי כמו שיקיר נוהג לומר, "אני מטפל באדם ולא רק במחלה"...
שי רוזנר, עו"ד, (אסיר בכלא האלרגיה, לשעבר).