אני מדווחת על הטיפול המוצלח במיגרנה שלה
במשך כל חיי סבלתי מהתקפי מיגרנות חזקים מאוד אשר היו מלווים בכאבי ראש עזים, לחץ על עצבי הראייה, חולשה ובחילות. לפני תשעה חודשים הצטרפה להתקפים המוכרים סוג חדש של מיגרנה שהתאפיינה בהרדמות וירידה בתחושה של חצי מהפנים. בעקבות הכרות עם יקיר, שטיפל בהצלחה בדלקות האוזניים של בתי הקטנה, החלטתי גם אני לגשת לטיפול. כיום, כארבעה חודשים לאחר הטיפול, כמעט ואין עדות להתקפים הנדונים וכל תודתי נתונה לו. בזכות הסבלנות הרבה, האכפתיות, ההקשבה והטיפול הנכון, אני מרגישה היום הרבה יותר טוב ומהלך החיים שלי חזר לשגרה.
לסיפור המלא ->
מהי מיגרנה?
מיגרנה היא כאב ראש פועם, חזק ולרוב חד צדדי אשר מגביל מאוד את התפקוד. אצל מי שמועד לכך, המיגרנה עשויה להתפרץ עקב מתח נפשי, שינוי בהרגלי השינה, מזונות מסוימים או בזמן הווסת. ב - 15% מהמקרים מקדימות את ההתקף הפרעות וויזואליות כגון הבזקי אור, ראייה מעורפלת או נקודות שחורות בשדה הראייה ובמקרים נדירים יותר גם תחושות הרדמות, נימול, חולשה או קושי בדיבור. שלב זה אשר נמשך בין 10 ל- 30 דקות מכונה שלב ה- aura. ההתקף עצמו נמשך בין 4 ל- 72 שעות מתישות שמותירות את האדם עייף, חלש ומפוחד מפני ההתקף הבא. מבחינה פיזיולוגית, נראה כי המיגרנה נוצרת עקב שרשרת תגובות במערכת העצבים ובכלי הדם. ראשית התהליך בירידה בפעילות של אזור מסוים בקליפת המוח שהולכת ומתפשטת בקצב קבוע. בעקבות זאת חלה בתחילה עלייה ולאחר מכן ירידה ניכרת של אספקת הדם לאותו האזור. כאב הראש מתחיל כבר בשלב זה. שינויים אלה משפיעים על גזע המוח אשר גורם להרחבה ולתגובה דלקתית בכלי הדם של מעטפת המוח, מה שגורם להחרפת הכאב ולתופעות נלוות כגון בחילה, הקאה, אי סבילות לאור ולרעש וכו'.
הטיפול הקונבנציונאלי
הטיפול בהתקף החריף- במידה ותרופות נוגדות כאב כלליות כגון אקמול או אספירין אינן משיגות את המטרה, תינתן במקומם תרופה ממשפחת הטריפטנים. תרופה זו מחקה את פעולתו של הסרוטונין (מוליך עצבי במוח אשר רמתו צונחת בזמן הכאב) ובכך מונעת את התרחבותם של כלי הדם ואת הדלקת האופיינית להתקף המיגרנוטי. התגובה לתרופות הללו הנה אישית ובלתי צפויה מראש, כך שלעיתים תידרש נטילה של כמה מהן בכדי לבחור את זו שמתאימה יותר. תופעות הלוואי שנגרמות עקב השימוש בטריפטנים הן תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (שלא ממקור לבבי) וחולשה.
הטיפול המונע- בטיפול זה נוקטים כאשר יש לפחות 4 התקפים בחודש שמגבילים את התפקוד באופן משמעותי. הוא ניתן באופן יומיומי (בנוסף לטיפול החריף שניתן בזמן ההתקף) לאורך חודשים רבים ואת השפעתו ניתן להרגיש רק לאחר 6-8 שבועות. כאשר בוחרים את סוג הטיפול המונע יש להתחשב במחלות נלוות שעלולות להחמיר בעקבותיו ובתופעות הלוואי הצפויות. בכל מקרה, הוא אסור לנשים בהריון. הטיפול המונע כולל את חוסמי הבטא (תרופות להורדת לחץ דם שעשויות לגרום לעייפות, ירידה בכוח הגברא, האטת קצב הלב, הפרעות שינה ודיכאון), תרופות נוגדות דיכאון (שעלולות לגרום לישנוניות, עליה במשקל ולהפרעה בפעילות הלב), חוסמי תעלות סידן (שייתכן ויובילו לעייפות יתר, ירידה במשקל ולחץ דם נמוך) ותרופות נוגדות כפיון (שתופעות הלוואי שלהן כוללות נשירת שיער, עייפות יתר, בחילה, ירידה במשקל והפרעות ריכוז).
הטיפול ההומאופתי
הגישה ההומאופתית דוגלת בכך שלכל תוצאה חייבת להיות סיבה שקודמת לה. מכיוון שהמנגנון הפיזיולוגי שמוביל להתפרצותה של המיגרנה נתפס על פי ההומאופתיה אך ורק כשלב בביטוי של המחלה, יש צורך לברר מה בעצם עורר אותו להיכנס לפעולה. השאיפה בהומאופתיה היא להבין מה מקור הנטייה של המטופל לפתח את המיגרנה ולספק לו טיפול יסודי שיירפא את אותה המועדות. אין זה אומר שלא צריך לבחון את התוצאה. ההיפך הוא הנכון. לרשות ההומאופת עומדים כלים שמאפשרים לו להסיק מהאופן הייחודי שבו באה המיגרנה לידי ביטוי אצל כל מטופל (מיקום מדויק, תופעות נלוות, גורמים מחמירים ומקלים וכו') לגביי הרמדי (ההכנה) ההומאופתית המתאימה. אך יחד עם זאת, אסור להומאופת להסתפק רק בהיכרות עם הסימפטומים של המיגרנה אלא הוא נדרש להתוודע גם אל האדם שסובל ממנה. הוא צריך לעמוד על תכונותיו, נטיותיו, העדפותיו והרגליו של כול מטופל. רק רמדי שתיבחר על סמך כל המידע הנ"ל תוכל לפטור את המטופל מהמיגרנות באמת.
יתרונות הטיפול ההומאופתי
הטיפול ההומאופתי מציע ריפוי יסודי שאינו כרוך בתופעות לוואי כימיות
הטיפול ההומאופתי מאפשר להימנע מהשימוש הכבד בתרופות שכרוך בדרך כלל במקרים של מיגרנה
הטיפול ההומאופתי לא מסתפק במתן מענה בזמן המיגרנה אלא פוטר את המטופל מהנטייה לפתח תלונה זו
הטיפול ההומאופתי יוצר הטבה מערכתית שתורגש גם בתחומי חיים נוספים