|
|
על פי הגישה ההומאופתית, ילדים לא אמורים לסבול ממחלות חוזרות ונשנות. הסיבה שגורמת לכך לקרות, היא שיש בהם איזו רגישות שעדיין לא באה לכדי פתרון. כיוון שבכל ילד קיימת רגישות אחרת, ילדים שונים יטו לחלות עקב חשיפה לגורמי מחלה (פיזיים או נפשיים) הנבדלים זה מזה.
דבר נוסף אותו מכתיבה הרגישות האישית של כל ילד, הוא האופן שבו המחלה תתבטא, כלומר, באיזה איבר היא תופיע, באיזו עוצמה וכו'. נמחיש זאת בעזרת דוגמא- יעל היא ילדה סגורה וביישנית, כבר בינקותה בכתה בהיסטריה בכל פעם שזר ניגש לעברה. כאשר משחקת בגן השעשועים, תמיד בוחרת במתקן המרוחק ביותר משאר הילדים ומקפידה שלא לאבד קשר עין עם אימה. מאז שהצטרפה לגן הילדים, בכל פעם שאחד מהם מצטנן, היא נדבקת ממנו ומפתחת על רקע זה גם דלקת גרון, מה שמקשה עליה את הדיבור. לעומתה, נועה היא ילדה מאוד עצמאית ודעתנית, היא לא מוכנה להישמע להוראותיה של אימה ותמיד תהיה זו שתגיד את המילה האחרונה. מאז שהצטרפה לגן הילדים, בכל פעם שאחד מהם מצטנן, היא נדבקת ממנו ומפתחת על רקע זה גם דלקת אוזניים, מה שגורם לה לירידה באיכות השמיעה.
בשני המקרים הללו, המחלות אשר הבנות מפתחות, נובעות מהרגישות האישית של כל אחת מהן. יעל מפתחת דלקת גרון, אשר מאפשרת לה שלא לתקשר עם הסביבה ואילו נועה מפתחת דלקת אוזניים, אשר מספקת לה תירוץ שלא להקשיב להוראות הגננת.
בכדי לפטור את הבנות מנטייתן לחלות, יש לפנות אל השורש ולטפל ברגישות של כל אחת מהן. במקרה של יעל, המטרה תהיה לחזק את ביטחונה העצמי, מה שיפחית את חשדנותה כלפי העולם ויאפשר לה לתקשר ביתר קלות. במקרה של נועה, המטרה תהיה לגרום לה להיות פחות מרוכזת בעצמה, מה שיאפשר לה להפסיק להתבצר בעמדותיה ולנהל דיאלוג פורה יותר עם סביבתה.
|
|
|