|
הומאופתיה קלאסית מבוססת על מספר חוקים מנחים וקבועים, אותם התווה מפתח השיטה, ד"ר סמואל הנמאן, לפני יותר מ- 200 שנה. העיקריים שבהם הינם:
חוק הדמיון – להבדיל מהרפואה המערבית, אשר גורסת כי יש לטפל בתופעות חולניות באמצעות אותם החומרים אשר סותרים אותן (תכשירים לייבוש נזלת במקרה של אף דולף, חומרים משלשלים במקרה של עצירות וכו') דוגלת הרפואה ההומאופתית בטיפול על פי העיקרון של דומה בדומה ירפא (ביוונית, הומו- "דומה", פאתוס- "סבל, מחלה").
חוק הדמיון קובע כי, חומר שיש ביכולתו לייצר סימפטום אצל אדם בריא יוכל לרפא את אותו הסימפטום אצל האדם החולה, במידה וניתן במינון הומיאופתי.
בכדי להבין חוק זה לאשורו, נבחן מקרה לדוגמא: ילד בן חמש וחצי, מאוד נמרץ, חסר שקט, מתלהב מכול דבר, צוחק ובוכה בקלות ולסירוגין. בשנתיים האחרונות מתעורר כול לילה ב- 2-3am, כך שמבחינתו היום התחיל.
במקרה זה הילד עשוי לקבל הכנה הומיאופתית המופקת מקפאין. כאשר אדם בריא צורך קפאין בכמות מוגזמת, הוא חווה תחושת עוררות ומרוגשות יתר (הקפאין משפיע על הכליות ומוביל להשתנה מרובה ולעליית לחץ הדם וקצב פעימות הלב). כאשר ילד זה ייטול את ההכנה ההומיאופתית, תגובתו תהה הפוכה בדיוק, הוא ירגיש פחות משולהב ונסער ויזכה בשקט שיאפשר לו לישון שנת לילה רצופה.
חוק המנה המינימאלית - ההכנה ההומיאופתית ניתנת במינון מזערי בכדי ליצור השפעה מרבית. כל חומר, על מנת שייהפך להומיאופתי, עובר תהליך הכנה מיוחד, הכולל סדרה של דילולים וניעורים. הליך זה חושף וממצה את סגולותיו הרפואיות ומונע כל סיכוי להופעתן של תופעות לוואי כימיות.
חוק המנה היחידה - בהומאופתיה הקלאסית מותאמת למטופל רמדי אחת, על פי המכלול השלם והמלא של הסימפטומים הפיזיים, הנפשיים והמנטאליים אותם הוא מציג במהלך הביקור.
שלא כמו ברפואה המערבית בה תינתן למטופל תרופה אחרת עבור כול תלונה (אנטיביוטיקה לדלקות, מרחיבי סמפונות לאסטמה, רטאלין להפרעות קשב וריכוז וכו'), ברפואה ההומיאופתית תותאם למטופל רמדי אחת על סמך ועבור תלונותיו השונות.
|